בנובלה הראשונה אנו פוגשים את אבישג. היא אם חד הורית לעוז, אוטיסט המופיע בספר מיום היוולדו ועד להיותו גבר צעיר – ומגלמת עבור בנה את כל מה שאמא שלה לא הייתה עבורה. עוז נסמך עליה כל חייו, ומשאינו יכול לעשות זאת יותר, הוא מוצא לו דמות אם חליפית. אבישג בוחרת לוותר על זוגיות רומנטית, ומחליפה אותה בחברות אמיצה ויוצאת דופן עם יואלה – אישה שהיא כל מה שאבישג לא.בנובלה השנייה אנו מלווים את ניב, בן-זוגה לשעבר של אבישג מהנובלה הראשונה, שעובר בעצמו תהליך והופך מרווק נצחי שנמלט מכל מערכת יחסים אפשרית עם אישה, לגבר שבוחר לחיות את חייו עם ליאת, בת להורים פרודים המתמודדת עם עבר משפחתי מורכב. יחסים זוגיים רומנטיים, אימהות, חברות אפלטונית איתנה, קשר בין-דורי והאופן שבו הילדות של כל אחד מאיתנו משפיעה על האנשים הבוגרים שאנחנו הופכים להיות, עומדים במרכזן של שתי הנובלות – וכעמוד שדרה איתן: הקשר שבין כל בני האנוש.
מה קורה כשאהבה מסתיימת? מה קורה כשהיא מתחילה? איך נראית אהבה בין אמא לילד שלה? ובין חברות? איך אפשר לאחוז בה? והאם בכלל אפשר?שתי נובלות ב״טעם של מלח״ ובשתיהן עולות השאלות הללו, ועוד רבות אחרות. שאלות ותשובות, סיפורים של חיים ושל מוות, וכל הזמן-האהבה. הריקוד איתה ונגדה וסביבה. האפשרות לשהות בה.הפחד לאבד אותה. ההתנגדות. ההשלמה. הנחמה.
על הסופרת
ילידת חיפה, 1971, נשואה ואמא לשני בנים.
קלינאית תקשורת בעברה, מסתכלת לשחור בלבן של העיניים, קוראת אנשים, מחלצת מילים וכותבת בני אדם.
את הטיוטה הראשונה של ׳טעם של מלח׳ כתבתי מהר, תוך שלושה חודשים. הסיפור הזה חיכה, כנראה, שנים ארוכות לצאת ממני.
קשה להאשים אותי. הייתי עסוקה.
התחתנתי (עם אהוב נעוריי), ילדתי (את בכורי הנפלא), חליתי (סרטן אחד, נבזי במיוחד), למדתי ועבדתי (קלינאית תקשורת), ילדתי שוב (את בני השני המדהים), חליתי שוב, והפעם לנצח (טרשת נפוצה), ואז שוב (עוד סרטן), ושוב (עוד אחד). ואז עצרתי. כי כמה אפשר. ואז כתבתי.
קשה להאמין, אבל זה סיפור אמיתי. וכמו שאמרה המשוררת שולמית אפפל – פחות מאמת אין טעם לכתוב.
אבל ׳טעם של מלח׳ אינו ממואר. אין כאן ׳אמת׳ אוטוביוגרפית, אבל כן יש כאן אותי. את המראה שדרכה אני מסתכלת על העולם, ואיך אני מבינה אותו, ומה אני מרגישה בתוכו, ועד כמה אני זוכרת עבר, ומה שמרתי לעתיד, ואת המילים שהפכתי וסידרתי ומחקתי ובחרתי לדבר איתם את מי שבספר הזה.
יש רווח בין מי שכותב ומי שקורא. ואני מחכה בהתרגשות גדולה שתמלאו אתם – הקוראים שלי – את הרווח הזה ותיקחו אותי איתכם אל עולמכם.
"זה ספר נפלא, שכתוב נפלא, ומספר סיפור שיכול להדהד בתוך כל אחד מאיתנו באופן אחר. זה גם ספר עם קול בוטח של סופרת שקשה להאמין שזהו ספר הביכורים שלה. נהניתי מהאות הראשונה ועד לאחרונה."
אילנה שריג היוז, מתוך אתר ״עברית״
"זהו ספר עוצמתי ולא פחות מהפך קרביים, ספר אשר בעל כורחי הצליח לשאוב אותי עמוק לתוכו וגם לא הניח לי מלחשוב עליו עוד זמן רב לאחר קריאתו.... ממליצה על קריאתו מכל הלב!!"
מתוך סקירה של יהודית בגן,
ב״מועדון קריאה לאוהבי ספרים״
"איריס יצרה בנובלות פסיפס של קולות, לעתים בצורת זרם תודעה ולעתים כמונולוגים פנימיים. הקולות מובחנים ומדויקים וזה לא עניין של מה בכך, בעיקר כשמדובר בספר ביכורים. איריס קאופמן מבינה גדולה בנפש האדם."
רינה גרינולד, סופרת
קוראים ממליצים
"מעולה, חורך את הלב, אי אפשר להניח מהיד"
סיגל פאוסט, מתוך אתר ״עב רית״
"כתוב נפלא חכם ומרתק. קשה להניח מהידיים ונשארתי לחשוב עליו שעה ארוכה אחריי שסיימתי
אני אחכה בעליון עיניים לספר הבא של איריס קאופמן"
רונית יניב, מתוך אתר ״עברית״
״טעם של מלח״, הוא אמנם ספרה הראשון של איריס קאופמן, אבל הוא לחלוטין לא ספר ביכורים, ומעורר חשק לקרוא עוד מפרי עטה״
שרית פליין, סופרת, בעלת הבלוג ״אוצר מילים״
